למה זהב?

משחר ההיסטוריה, הזהב ממלא תפקיד חשוב בכלכלה. מראהו היפה והנוצץ עשה אותו לחומר גלם מבוקש לייצור תכשיטים וחפצי פולחן. בתרבויות רבות הוא סימל עושר, עוצמה וחיי נצח. מלכים נהגו לפאר בו את ארמונותיהם, וכוהני דת את מקדשיהם. אך השימוש העיקרי בו מאז ומתמיד היה כמטבע בינלאומי, אשר היה מקובל על סוחרים בכל רחבי העולם העתיק. אימפריות קמו ונפלו, אך הביקוש לזהב נותר יציב. בתקופות של שלום או מלחמה, שגשוג או משבר, הזהב תמיד שמר על ערכו והגן על כח הקניה של המחזיקים בו.

גם כאשר חלפו השנים והאנושות המציאה את הבנקאות ואת שטרות הנייר, הזהב נותר העוגן של המערכת המוניטרית. תחת השיטה המכונה ״סטנדרט הזהב״, הציבור רשאי היה להמיר בכל עת את השטרות שבידיו במטבעות זהב. באופן זה הזהב גיבה את המטבעות הלאומיים והעניק להם יציבות. מסורת הזו נשמרה בדרך זו או אחרת עד לשנת 1971, שבה נותק הקשר האחרון בין הדולר האמריקאי ובין הזהב.

כיום אנו חיים בכלכלה גלובלית, שבה ניתן לקנות ולמכור ברשת האינטרנט כל מוצר שניתן להעלות על הדעת. אנו יכולים לגשת לחשבון הבנק שלנו מן הטלפון הנייד, ובלחיצת כפתור להעביר כספים לכל מקום בעולם. החסכונות שלנו אינם אלא ספרות דיגיטליות המאוחסנות בזכרונו של מחשב כלשהו, ואינם מגובים בשום סחורה מוחשית. אין זה פלא שבסביבה שכזו, תפקידו המסורתי של הזהב נשכח. מרבית יועצי ההשקעות בימינו עוסקים במניות ובאגרות-חוב בלבד, וכלל אינם מכירים בזהב כאפיק השקעה לגיטימי.

אך מאחורי הקלעים המסחר בזהב נמשך במלוא עוזו. בבורסת הבוליון של לונדון מחליף ידיים מדי יום זהב בשווי של 60 מיליארד דולרים, הרבה מעבר למה שנדרש עבור תעשיית האלקטרוניקה או התכשיטים. בנקים מרכזיים ברחבי העולם ממשיכים לאגור אלפי טונות של המתכת היקרה, ובשנים האחרונות חלקם אף החל להגדיל את המאגרים הללו. מאז פרוץ מגיפת הקורונה מחיר הזהב עולה בהתמדה, ולאחרונה קבע שיא חדש של כל הזמנים. במאמר זה ננסה להבין מדוע ההשקעה בזהב חשובה היום יותר מתמיד, ומדוע אנו מעריכים שמחירו עתיד להוסיף ולטפס בשנים הקרובות.

ערכו הרב של הזהב נובע מכך שהוא אחד היסודות הנדירים ביותר ביקום. המדענים חלוקים בדעתם מה מקורו. יש הטוענים שהוא נוצר בלחץ העצום אשר שורר בליבתו של שמש אשר גוועת וקורסת אל תוך עצמה. אחרים סבורים שהוא מסוגל להיווצר רק בעת התנגשות של שני כוכבי ניוטרון. כך או כך, כולם מסכימים שלשם היווצרו דרושים תנאים יוצאי דופן, וכי לבני האדם אין שום אפשרות לייצר זהב באופן מלאכותי. בשל כובדו הרב, כל הזהב אשר היה קיים בכדור הארץ בשעה שנוצר כבר שקע לתוך ליבתו. לפיכך כל הזהב אשר אנחנו כורים כיום מקורו באסטרואידים אשר התרסקו על פני כדור הארץ בתקופות מאוחרות יותר. הזהב הוא כה נדיר, עד כי במהלך ההיסטוריה האנושית כולה נכרו ממנו פחות מ-200 אלף טונות. זוהי כמות כה קטנה, שניתן לאחסן אותה בתוך שלוש בריכות שחייה אולימפיות. לו היינו יוצקים אותה לכדי קוביה, אורך צלעה היה כ-21 מטרים בלבד. לו היינו מחלקים אותה במספר בני האדם על גבי הפלנטה, היו מתקבלים בסך הכל כ-25 גרם זהב לכל אדם.

תכונה ייחודית נוספת של הזהב הינה, שהוא עמיד להפליא. בניגוד למתכות אחרות הוא אינו מחליד או מתכלה, ונשאר מבריק לנצח. באפשרותנו לחלץ זהב מבטנה של ספינה אשר נחה על קרקעית האוקיינוס במשך מאות בשנים, והוא ישאר טהור כמו ביום שבו היא שקעה. בנוסף הוא גם נוח לחלוקה. באפשרותנו לקחת מטיל זהב ולחלקו לפיסות קטנות, ומאוחר יותר להתיך אותן יחדיו חזרה מבלי שהזהב יפגם. מסיבה זו ההשקעה בזהב מעשית יותר מאשר למשל ביהלומים או ביצירות אמנות, אשר לא ניתן לחלקם ומאבדים את ערכם בחשיפה לתנאים קיצוניים.

היות ולזהב ישנה היסטוריה מוניטרית בת אלפי שנים, אנשים נוטים לשמור עליו. מרבית הזהב אשר נכרה אי פעם נמצא עימנו עד היום, מוגן היטב בכספות של בנק מרכזי או של משפחה עשירה כלשהי. לפיכך כמות הזהב החדש אשר נכרית בכל שנה מן האדמה קטנה מאוד בהשוואה למלאי הקיים, ומהווה בסך הכל תוספת בת פחות מ-2 אחוזים. עובדה זו נוטה לייצב את מחיר הזהב. גם אם לחברות הכרייה תהיה שנה מוצלחת במיוחד והן יצליחו להפיק פי שניים מכל שנה אחרת, הדבר לא ישפיע באופן ניכר על הכמות הכללית הזמינה לרכישה. במובן זה הזהב שונה מסחורות אחרות כגון קפה או חיטה, אשר מחירן עשוי להשתנות באופן קיצוני כתוצאה מן התנאים השוררים בכל שנה ושנה.

שילוב התכונות הללו הופך את הזהב לחסין באופן טבעי מפני אינפלציה. להבדיל משטרות הנייר אשר אותם ניתן להדפיס בנקל, זהב לא ניתן ליצור יש מאין. על מנת להשיג זהב יש לכרות אותו מבטן האדמה בתהליך הדורש כמויות עצומות של אנרגיה ועבודה קשה. בעידן שבו הבנקים המרכזיים מדפיסים יש מאין עשרות מיליארדי דולרים מדי חודש, ומכריזים קבל עם ועדה על רצונם באינפלציה, מה הפלא שהציבור נוהר אל הזהב? זוהי הדרך היחידה על מנת להתגונן מפני מדיניות מוניטרית אשר יצאה מכלל שליטה.

גם בהיעדרה של אינפלציה, הזהב הוא אמצעי נהדר על מנת להתגונן בפני משברים כלכליים. מה שמשותף לכל סוגי הנכסים שבהם אנו נוהגים להחזיק, הוא שהם תלויים ברצונו הטוב של גורם כלשהו. ערכן של המניות תלוי בביצועיהן של החברות. ערכן של אגרות-החוב תלוי ביכולתו של בעל החוב לשלם במועד. אפילו זמינותו של הכסף המזומן שאנו מחזיקים בחשבון העובר ושב שלנו תלויה ביציבותו של הבנק. אם כל רכושנו מושקע בנכסים אלו, אין לנו שום הגנה מפני משבר כולל במערכת הפיננסית. זהב פיזי הוא הנכס הנזיל היחיד שאותו ניתן להחזיק מחוץ למערכת הבנקאית, ולדעת בביטחון כי יהיה זמין גם בשעת משבר. לפיכך הוא מהווה סוג של ביטוח מפני אותם מצבי קיצון, אשר כולנו מקווים כי לעולם לא יתרחשו.

מאז שארה״ב ביטלה באופן סופי את ההצמדה של הדולר לזהב, מחירו טיפס פלאים. בין השנים 1971 עד 1980 מחיר הזהב המריא מכ-40 דולר לאונקיה עד כ-800 דולר לאונקיה, מה שמייצג תשואה של 2000%. הדבר התרחש בד בבד עם אינפלציה גבוהה ודישדוש מתמשך בכלכלה האמריקאית. מה שבלם לבסוף את האינפלציה היתה החלטתו של יו״ר הבנק המרכזי דאז פול וולקר להעלות את הריבית עד 20%. היה זה צעד כואב אשר באופן זמני הכניס את כלכלת ארה״ב למיתון, אולם הוא היה הכרחי על מנת למנוע את התמוטטותו של הדולר.

בעקבות כך האמון בדולר הושב, וכלכלת העולם חזרה לצמוח. מחיר הזהב החל לדעוך בהדרגה, ובין השנים 1980 עד 2000 נסחר סביב 400 דולרים לאונקיה. אולם בשנת 2000 שוב החלה האינפלציה להרים את ראשה. בועת הדוט-קום במניות הטכנולוגיה התפוצצה, ועל מנת להתמודד עם כך הבנק המרכזי בארה״ב שוב הפחית את הריבית. הדבר הביא לזינוק מטאורי במחירי הסחורות, ובראשן הזהב. בין השנים 2000 עד 2011 מחיר הזהב טיפס בכ-700%, וקבע שיא חדש של 1920 דולרים לאונקיה.

בין השנים 2013 עד 2019 מחיר הזהב חווה תיקון ממושך, ונסחר סביב 1200 דולר לאונקיה. הגאות בשוק המניות, יחד עם הבטחותיו של הבנק המרכזי להעלות בהדרגה את שיעורי הריבית ולצמצם את המאזן שלו, נסכו במשקיעים אמון כי פניה של אמריקה שוב מועדות לעבר צמיחה, וכי מעמדו של הדולר איתן. אך חדי העין יכלו להבחין כבר במהלך שנת 2019 כי כלכלת העולם נחלשת. עם פרוץ מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי אשר נלווה אליה נעשה ברור כי הצמיחה כלל אינה באופק. בניסיון נואש לחלץ את המשק, הבנק המרכזי נאלץ פעם נוספת לפתוח את הסכר ולהזרים לכלכלה כמויות עצומות של דולרים.

כתוצאה מכך ראינו את מחיר הזהב מזנק בחדות. בקיץ 2020 מחיר הזהב ניפץ את השיא הקודם והמשיך בסערה עד ל-2070 דולר לאונקיה. בעת כתיבת שורות אלו הוא שרוי בתיקון. אולם מומחים בתחום המתכות היקרות מעריכים כי משבר הקורונה רחוק מסיום, וכי בשנים הקרובות מחיר הזהב עתיד להוסיף ולהתקדם. איש אינו יכול לנבא עד היכן מחירו יגיע, משום שהדבר תלוי במידה רבה במדיניות העתידית של הבנק המרכזי, אשר אותה איש אינו יכול לחזות. אך לפי ניסיון העבר, ולפי הלך הרוחות הנושב כיום במסדרונות השלטון, יש לו פוטנציאל רב להתקדם הלאה.

עבור המשקיע הממוצע, נהוג להמליץ על חשיפה לזהב של בין חמישה עד עשרה אחוזים מן הפורטפוליו, כלומר מן הכסף הנזיל שברשותו, לא כולל הבית או העסק שלו. להערכתנו, זוהי חשיפה מספקת על מנת להתגונן מפני אינפלציה גבוהה או משבר פיננסי חמור. בו זמנית מדובר באחוז קטן למדי מן הרכוש הכולל, ולמחזיקים בו לא יגרם נזק משמעותי, גם אם תרחישי הקיצון הללו לעולם לא יתרחשו. במקרה הגרוע ביותר הם יוכלו ביום מן הימים להוריש את הזהב הזה לילדיהם.

הדרך הנכונה להשקיע בזהב היא באמצעות רכישת מטבעות בוליון פיזיים, ולא באמצעות תעודות סל או קרנות למיניהן. הסיבה לכך היא שקרנות אלו לאו דווקא מחזיקות בזהב הפיזי בעצמן, ובעת משבר החברות המנהלות אותן עלולות בעצמן לפשוט את הרגל. קיימים בשוק מספר מטבעות בוליון ממשלתיים מוכרים, וביניהם ניתן למנות את ״נשר הזהב״ האמריקני, ״עלה האדר״ הקנדי ו״התזמורת הפילהרמונית״ האוסטרית. המשותף לכל המטבעות הללו הוא שהם מונפקים בכמויות גדולות, ואין להם שום ערך אספני כלשהו. הערך היחיד שלהם מגיע מן הזהב שהם מכילים. לפיכך הם נסחרים בפרמיה נמוכה, של עד חמישה אחוזים מעל למחיר הזהב הרשמי. בתוספת עלויות משלוח, ביטוח ושחרור ממכס הפרמיה עלולה להגיע עד עשרה אחוזים מעל מחיר המתכת, אולם יש להקפיד לעולם לא לשלם פרמיה גבוהה יותר מכך. יש להתרחק מתכשיטים או מטבעות אספנות למיניהם אשר נסחרים בפרמיה גבוהה מעל מחיר הזהב, משום שאין בכך כדאיות כלכלית.

על מנת ללמוד עוד אודות השקעה בזהב, הנכם מוזמנים להוסיף ולעיין במאמרים אשר אספנו עבורכם באתר ״תור זהב״, או ליצור קשר עם נציגינו, אשר ישמחו לסייע לכם.