הביטו בשטר שמופיע בראש המאמר הזה. האם שמתם לב לדבר מה מוזר בקשר לשטר הזה? זהו שטר של מאה טריליון דולר. לכאורה, מי שיש לו מאה טריליון דולר הוא האדם העשיר ביותר בעולם. הבעיה היא שמדובר בדולרים של זימבבווה, אשר במהלך ההיפר-אינפלציה של שנת 2008 איבדו כל ערך. כיום השטר הזה נסחר ב-ebay תמורת כמאה דולרים אמריקאיים, אבל רק משום שיש לו ערך אספני ואנשים רוכשים אותו בשביל הקוריוז. אז איך מדינה מגיעה למצב אבסורדי שכזה, שבו המטבע שלה מאבד כל ערך? על מנת לענות על שאלה זו עלינו להקדיש כמה מילים לאופן שבו ממשלות מממנות את עצמן.
עד לתקופה בה הופיעו המטבעות הראשונים, לאוצר המדינה היה מקור הכנסה אחד בלבד והוא מסים. השליט השתמש בכוחו הצבאי על מנת לאסוף מן האיכרים אשר התגוררו בתחומי נחלתו אחוז מסויים מן התוצרת החקלאית שלהם. המס נאסף בצורה של סחורות כגון חיטה, שעורה, חיות משק וכן הלאה. שליט רחום היה גובה אחוז סביר, ומאפשר לנתיניו לחיות ברווחה. לעומתו, שליט אכזר עלול היה לגבות אחוז גבוה ולהותיר בידי האיכרים כמות שבקושי אפשרה להם לשרוד. אך בין אם אחוז המס היה נמוך או גבוה, גבייתו היתה תמיד קשה ומסובכת. על מנת לגבות את המס היה צורך להחזיק מערך שלם של פקידים, אשר נטו להיות מושחתים ולשמור לעצמם נתח נכבד מן ההכנסות. כמו כן תמיד היה סיכון שהאיכרים יתמרדו כנגד מס כבד מדי, והשליט יאבד את כסאו. ברגע שבו הומצאו המטבעות, צצה אלטרנטיבה לגביית מסים.
השליטים הבינו חיש מהר שהזכות להטביע מטבעות טומנת בחובה כוח עצום. הבא נניח שמטבע תקני הכיל בתחילה עשרה גרם של זהב טהור, וכי אלף מטבעות חדשים שכאלו נטבעו בכל שנה, מן הזהב אשר נכרה ברחבי הממלכה. כמו כן נניח שהשליט רצה לצאת למלחמה, והיה זקוק לשם כך למאה מטבעות זהב כדי לצייד את חייליו ולשלם את משכורותיהם. במקום להעלות את אחוז המס השנתי על התושבים, באפשרותו להפחית את כמות הזהב בכל מטבע, כך שיכיל רק תשעה גרם של זהב טהור. באופן זה הוא יקבל מאותה כמות של זהב 1111 מטבעות, במקום ה-1000 הרגילים. המטבעות החדשים יראו דומים מאוד למטבעות הישנים, ובאופן זה התושבים לא יחשדו לרגע בתרמית. המלך יוכל לצאת למלחמה, מבלי שהדבר יעלה לו פרוטה.
כמובן שהסוסים, השריונות, החרבות, המדים והמזון שהמלך רוכש במטבעות החדשים הללו לא נוצרו יש מאין. האיכרים ובעלי המלאכה מהם קנה את הציוד השקיעו עבודה אמיתית ביצירתם. לכאורה נדמה שהם אלו שהפסידו את כספם. אולם זהו לאו דווקא המקרה, משום שכל עוד שהציבור אינו מודע לתרמית, ומתייחס למטבעות החדשים באופן זהה למטבעות הישנים, הרי שניתן להמשיך ולקבל תמורתם סחורות בשווי מלא. המטבעות הזולים יכולים להסתובב במחזור במשך חודשים עד אשר מישהו חד עין שם לב שהם מכילים פחות זהב מכרגיל, ולפיכך שווים פחות. התרמית תמיד מתגלה בסופו של דבר, אולם עד שזה קורה המטבעות החדשים כבר החליפו ידיים פעמים רבות, ואין שום דרך לחזור ולתבוע פיצוי מן המלך. לפיכך מי שנושא בסופו של דבר בעלות המלחמה הוא העם, אשר מבלי משים שילם מס נסתר ובלתי רשמי שמכונה "אינפלציה".
המלך שלנו, מאושר מן התעלול שהצליח כל כך יפה בשנה הקודמת, מחליט לחזור על התרמית ביתר שאת. אם בפעם הקודמת הוא הכניס תשעה גרם זהב למטבע, הרי שהפעם הוא יסתפק רק בשמונה. במקום 1000 המטבעות הרגילים, הפעם יהיו לו 1,250! פעם נוספת המטבעות מתחילים להסתובב במחזור, ואנשים בתחילה לא שמים לב להבדל. אך הפעם הסוחרים למודי ניסיון. הם לא מוכנים לקבל תשלום במטבעות החדשים, אלא רק במטבעות הישנים, אשר ידוע שמכילים עשרה גרם זהב טהור. אם לוחצים עליהם בכל זאת לקבל תשלום במטבעות החדשים, הרי שהם דורשים מספר גדול יותר של מטבעות, כפיצוי על ערכם הנמוך. עקב כך מחירי הסחורות בממלכה עולים, ועלות המחייה מטפסת. חלק מן התושבים מאשימים בכך את הסוחרים וקוראים להם "חמדניים". אך זה אינו עוזר והם נאלצים לראות כיצד כוח הקנייה שלהם דועך והם הולכים ונעשים עניים.
העקרון שעומד מאחורי האינפלציה הוא מאוד פשוט. בהנחה שמדובר במערכת כלכלית סגורה, כמות הכסף שנמצאת במחזור בכל רגע נתון מייצגת את כלל הסחורות והשירותים אשר עומדים למכירה. אם היצע הסחורות גדל והיצע הכסף נשאר קבוע, הרי שהמחירים צפויים לרדת (לזה אנחנו קוראים דפלציה). אם היצע הסחורות והיצע הכסף גדלים יחדיו באופן פרופורציוני, הרי שהמחירים לא ישתנו (לזה אנחנו קוראים יציבות מחירים). אם היצע הכסף גדל מהר יותר מאשר היצע הסחורות, הרי שהמחירים צפויים להאמיר, ואנו נחווה אינפלציה. בניגוד למה שחינכו אותנו להאמין, אינפלציה איננה גזירת גורל. היא נובעת בראש ובראשונה מן השימוש לרעה שמנהיגי המדינה עושים בזכות שניתנה בידם ליצור כסף חדש (1).
ההיסטוריה מלמדת כי הפיתוי להשחית את המטבע גדול מכדי שמנהיגים יעמדו בו. פעם אחר פעם אנו רואים כיצד אימפריות קמו, שגשגו והתעצמו כל עוד שהיה להן מטבע איתן. או אז ההנהגה לא עומדת בפיתוי, מייצרת יותר מדי כסף חדש והאימפריה קורסת. הביטו למשל בגרף המצורף, אשר מתאר את אחוז המתכת היקרה במטבעות הרומיים לאורך הדורות. אנחנו רואים כיצד המטבע מכיל בתחילה כמעט מאה אחוז כסף טהור, ואט אט מתדרדר עד שאינו מכיל דבר מלבד נחושת זולה. המצאתם של שטרות הנייר הקלה מאוד על השליטים לייצר אינפלציה. הם לא נדרשו עוד לדלל פיזית את תכולת המתכת היקרה במטבעות, ובמקום זאת פשוט הפעילו את מכבש הדפוס. אך העיקרון נשאר זהה לימי קדם – גידול מופרז בהיצע הכסף ממוטט את הכלכלה.
מבחינת האזרחים מדובר בתהליך הרסני. מי שחוסך מגלה שערכם של החסכונות שלו נשחק בהתמדה. הסוחרים מעלים כל העת את מחיריהם של המוצרים, בניסיון להתמודד עם הירידה המתמדת בשווי המטבע. העובדים השכירים, אשר רואים את כח הקנייה שלהם דועך, דורשים העלאה במשכורת, מה שמעלה את עלויות הייצור, גורר עליה נוספת במחיר המוצרים וחוזר חלילה. מדובר במעגל קסמים אכזרי אשר אט אט יוצא מכלל שליטה. בשיאו, ערך המטבע עלול להתמוטט בעשרות אחוזים תוך חודשים ספורים. דוגמה קלאסית לכך הוא המקרה של רפובליקת וואימר, בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. מחירו של כיכר לחם שעלה מארק אחד בשנת 1919, הגיע ב-1923 למאה מיליארד מארק. בשיאה של ההיפר-אינפלציה בתי הדפוס פעלו מסביב לשעון על מנת לספק את הדרישה לשטרות. מחזות אבסורדיים נראו ברחובות, כמו ילדים שמשחקים בערימות של שטרות כסף חסרי ערך, או אנשים שהזינו את התנורים שלהם בשטרות כסף, משום שהיו זולים יותר מאשר עצי הסקה.
אולם אפילו יותר מאשר ההרס הכלכלי, אינפלציה מובילה להרס חברתי. אנשים החיים תחת סביבה של אינפלציה מתרגלים שלא כדאי לחסוך, כי ערך החסכונות ממילא נשחק כל העת. הם לומדים שכדאי להם לבזבז את כספם מהר, לפני שהמחירים יעלו פעם נוספת. באופן זה האינפלציה מייצרת דורות של אנשים אשר חיים אך ורק את ההווה, ולא חושבים על העתיד. היעדר החסכונות הופך את האוכלוסיה לחלשה ופגיעה. כל אסון או הוצאה בלתי צפויה עלולים למוטט משפחות ולדרדר אותן לעוני מחפיר. הציבור מאבד את האמון במטבע, בממשלה ולבסוף במין האנושי כולו. על מנת לשכוח את צרות היומיום הוא מטביע את עצמו בתערובת של סקס, אלכוהול ובידור זול, עד אשר המצפן המוסרי שלו נעלם כליל. זוהי הסביבה הרעילה שהולידה את השילטון השטני ביותר שהתקיים אי פעם בעולמנו – את התנועה הנאצית.
למרבה הצער, לנו כאנשים פרטיים אין יכולת לעצור את האינפלציה, אפילו כאשר אנו מזהים אותה מבעוד מועד. אנו יכולים להשתתף במשחק הפוליטי, ולנסות להשפיע על מדיניות הממשלה. אך בסופו של יום המנהיגים שלנו נוטים להעדיף פתרונות זריזים על פני התמודדות עם הבעיות המבניות של המשק. בכל פעם שבו מתרחש משבר הם מעדיפים להדפיס כסף ולחלץ את הכלכלה, על חשבון היציבות ארוכת הטווח של המטבע. כל שאנו מסוגלים לעשות הוא להגן על עצמנו ועל משפחתנו מפני ההשלכות. היסטורית, הזהב הוא הנכס אשר שמר על ערכו באופן המיטבי בעיתות של אינפלציה גבוהה, וחשיפה לזהב פיזי היא הדרך הטובה ביותר להתמודד איתה.
(1) מרבית הכלכלנים בימינו אינם מקבלים את הקביעה הזו. הם טוענים כי תחת השיטה המוניטרית המודרנית מרבית הכסף בכלכלה כלל אינו נוצר על ידי הממשלה או הבנק המרכזי, אלא על ידי הבנקים המסחריים, כחלק מתהליך מתן האשראי. יש אמת בטענה זו. במהלך המאה העשרים הסמכות ליצור כסף חדש אכן הופקעה מידי הממשלות והועברה לבנק המרכזי ולבנקים המסחריים, במטרה להתמודד עם הנטייה המוכרת שלהן להדפיס יותר מדי כסף ולחולל אינפלציה. אך בעשור האחרון אנו רואים כיצד הבנקים המרכזיים בגדו בתפקידם המסורתי כשומרי הסף, והחלו לרכוש אגרות חוב ממשלתיות בכמויות גדולות. הדבר שקול דה-פקטו להדפסת כסף על ידי הממשלה.
אזהרה: הכותבים באתר זה אינם בעלי רישיון לייעוץ השקעות, והתכנים המופיעים בו אינם מהווים ייעוץ השקעות. בטרם שתבצעו פעולה כלשהי בחשבונכם, הנכם מתבקשים לפנות לייעוץ השקעות מקצועי, אשר מתחשב במצבכם הכלכלי ובנסיבות חייכם הפרטיות. למידע נוסף אנא עיינו בתנאי השימוש.
תור זהב 