אנו חיים בתקופה מסוכנת. מדינת ישראל שרויה במלחמת קיום מול אויביה במזרח התיכון, והאנטישמיות מרימה את ראשה המכוער בכל רחבי העולם. בזמנים שכאלו קצת מביך לחשוב על כסף, אבל אנחנו חייבים לעשות זאת. החוסן הכלכלי שלנו הוא חלק בלתי נפרד מן היכולת להתמודד עם האתגרים. למרבה הצער, זוהי תקופה מסוכנת גם בהיבט הכלכלי. אם היינו צריכים לתאר את הסכנה הזו במילה אחת, המילה הזו היתה ״חוב״. במהלך העשורים האחרונים, ממשלות המערב, ובראשן ארה״ב, נטלו על עצמן כמות עצומה של חוב. חוב לכשעצמו אינו בהכרח דבר שלילי, במידה והוא מושקע בחוכמה בהקמתן של תשתיות, אשר ישרתו בעתיד את המדינה ויסייעו לכלכלתה לצמוח. אולם ארה״ב ויתר מדינות המערב נעזרו בחוב על מנת לממן את ההוצאות השוטפות. דורות על גבי דורות של מחוקקים, משני צידי המפה הפוליטית, התייחסו לקופה הציבורית כאל משאב בלתי מוגבל, והשתמשו בה על מנת לשלם משכורות עתק לאנשיהם, ולחלק קצבאות נדיבות לבוחריהם.
נכון לרגע זה, החוב הלאומי של ארה״ב מתקרב ל-40 טריליון דולרים, אך עד שתקראו את המאמר המספר עלול לגדול, היות והוא צומח בקצב מסחרר. כלכלנים בדרך כלל אינם מתרשמים ממימדי החוב. הם טוענים שלמספר עצמו אין חשיבות, כל עוד שהכלכלה צומחת בהתאם. אולם גם אם נתחשב בנתוני התוצר, התמונה אינה נעשית יותר יפה. יחס החוב-תוצר של ארה״ב עומד כרגע על 123%, גבוה יותר מכפי שהיה בתום מלחמת העולם השנייה. הוא גדל בהתמדה מאז ראשית שנות ה-80, ואין שום סיבה להאמין שהמגמה הזו עומדת להשתנות.
טריליון הוא מספר כה גדול עד שקשה לדמיין אותו. על מנת לסבר את האוזן, אם היינו רוצים לשלם טריליון דולרים בקצב של דולר אחד לשנייה, היו נדרשות לנו 31,709 שנים. לממשלת ארה״ב אין שום סיכוי להשיב את החוב הזה אי פעם. הדבר ידרוש ממנה לקצץ את תקציבה ולמסות את אזרחיה באופן כה קיצוני, שימוטט לחלוטין את כלכלתה. למעשה, המנהיגים שלה כלל אינם מתכננים להשיב את החוב. הם בטוחים שיוכלו להמשיך ולהגדיל אותו באופן אינסופי, ושתמיד ימצא מי שילווה להם את הכסף. הרי הדולר הוא מטבע הרזרבה הבינלאומי, הם טוענים, וכל מדינות העולם זקוקות לו על מנת לקיים מסחר.
אבל כעת החוב נעשה כה גדול, עד כי ממשלת ארה״ב מתקשה לעמוד אפילו בתשלומי הריבית עליו. בשנת 2022 החל הבנק המרכזי של ארה״ב להעלות את הריבית, במטרה להילחם באינפלציה. הדבר גרם לתשלומי הריבית על החוב להתנפח עד ל-1.2 טריליון דולר בשנה. זהו כעת סעיף התקציב השלישי בגודלו, אחרי ביטוח לאומי ושירותי בריאות. אף על פי כן, היא לא מפסיקה לבזבז, והגרעון שלה עומד על כשני טריליון דולר בשנה. אם המצב הזה ימשך, היא תפשוט את הרגל.
אז כיצד המעצמה הגדולה ביותר בעולם הגיעה למצב האומלל הזה? זה לא קרה בין לילה. במשך שנים רבות הפדרל רזרב הפחית בהתמדה את הריבית. הוא עשה זאת בהשראתה של התיאוריה הקיינסיאנית, אשר שולטת כיום במסדרונות האקדמיה. לפי תיאוריה זו, בכל פעם שמתחולל משבר, על הבנק המרכזי להוריד את הריבית, על מנת לעודד את התאגידים ללוות כספים, ליזום פרוייקטים חדשים ולהעסיק יותר עובדים. הדבר אמור להמריץ את הכלכלה ולהשיב אותה לפסים של צמיחה. אולם על פי התיאוריה, בתום המשבר הבנק המרכזי צריך להשיב את הריבית חזרה לערכים נורמליים. מעשית, זה לא קרה. פעם אחר פעם, הפדרל רזרב איחר להעלות את הריבית. כאשר נזכר סוף סוף לעשות זאת, כבר החל משבר חדש, והוא נאלץ לשוב ולהוריד אותה. הריבית הנמוכה הזו אפשרה לממשלה הפדרלית לקחת על עצמה יותר ויותר חוב.
לאחר משבר הסאב-פריים של 2008, כאשר הפחתת הריבית חדלה מלהשפיע, נקטו הבנק המרכזי בצעד אף יותר קיצוני. הוא נקרא בשם המפוצץ ״הקלה כמותית״, אולם למעשה מדובר היה בסך הכל בהדפסת כסף. הוא השתמש בדולרים הללו על מנת לרכוש אגרות חוב מגובות משכנתה ואגרות חוב ממשלתיות, ובאופן זה לדכא את התשואה שלהן. מטרת המדיניות הייתה לעודד זרימת הון לשוק המניות, על מנת לייצר בקרב הציבור תחושה של רווחה כלכלית. בזמנו, הדבר לא גרם לאינפלציה, משום שהשוק העולמי היה שרוי במיתון, והכסף החדש אשר הודפס לא זרם לשוק הסחורות. במקום זאת, הוא זרם לשווקים הפיננסיים, כגון שוק המניות ושוק האג״ח, וניפח שם בועות בממדים עצומים.
הדבר יצר בקרב קובעי המדיניות ביטחון עצמי, כביכול הם יכולים להדפיס כסף ללא הגבלה, מבלי שיהיו לכך השלכות שליליות. רק לאחר התפרצות מגיפת הקורונה בשנת 2020 התברר עד כמה הם טעו. על מנת להתמודד עם נזקי המגיפה, ולממן את ההשבתה היזומה של המשק, הפדרל רזרב הדפיס לא פחות מ-5 טריליון דולרים. אך היות והכסף הזה חולק ישירות לאזרחים, והיות והם השתמשו בו על מנת לרכוש מוצרי צריכה, זה הוביל להתפרצות אינפלציונית איומה. לפדרל רזרב לא היתה ברירה, אלא ללחוץ בחוזקה על הבלמים. הוא העלה את הריבית והפסיק את הדפסת הדולרים. לעת עתה, נראה כאילו זה הצליח. שיעור האינפלציה בארה״ב ירד משיא של 9.1% לרמה נסבלת של 2-3%. אך כעת הוא שרוי במילכוד – הוא לא יכול להשאיר את הריבית כה גבוהה, מחשש שירושש את הממשלה הפדרלית, והוא לא יכול להוריד אותה שוב, מחשש שהאינפלציה תצא מכלל שליטה.
בפני ממשלת ארה״ב ניצבות כעת שתי אפשרויות. האפשרות הבוגרת והאחראית היא להודות קבל עם ועדה שהיא אינה מסוגלת לעמוד בחובותיה. במקרה כזה היא תצטרך להיכנס למשא ומתן עם נושיה על הפחתת נטל החוב, ועל פריסתו מחדש. כמו כן היא תיאלץ לקצץ את הוצאותיה, ולאזן את התקציב, משום שאיש לא יהיה מוכן עוד לממן את גרעונותיה. הדבר יוביל למשבר דפלציוני, כלומר כזה שבו כמות הכסף בכלכלה מתכווצת. משבר שכזה בהחלט יהיה כואב, ויוביל למיתון עמוק. אולם הניסיון מלמד שבטווח הארוך גישה זו פוגעת פחות באוכלוסיה, וכי הכלכלה מסוגלת להשתקם ממנה תוך שנים ספורות. ארה״ב תחדל כנראה מלהיות המעצמה המובילה בעולם, ואזרחיה יאלצו להסתפק ברמת חיים נמוכה יותר. אולם הביקוש למוצרים בסיסיים כגון מזון או בגדים לא יעלם, והוא זה אשר יניע את המשק קדימה. בסופו של דבר הכלכלה תבריא והחיים ישובו למסלולם, גם אם באופן צנוע יותר מאשר בעבר.
למרבה הצער, ישנה אפשרות נוספת, גרועה פי כמה. במקום להודות בכך שהיא פושטת רגל, ממשלת ארה״ב עלולה להדפיס יש מאין את הדולרים הנחוצים על מנת לשלם לנושיה. הדבר לא ימנע את המשבר, אלא רק יהפוך אותו למשבר אינפלציוני. הרי בשעה שהיצע הכסף מזנק, כמות המוצרים העומדים למכירה אינה משתנה. לפיכך נדרשים יותר ויותר דולרים על מנת לרכוש כל אחד מן המוצרים הללו. מי שישלם על כך את המחיר הם האזרחים, אשר יאלצו לראות כיצד עלות המחייה שלהם מזנקת וחסכונותיהם מאבדים מערכם. אם הממשלה תתמיד במדיניות זו, המצב יעשה בלתי נסבל. שביתות ישתקו את המשק, בשעה שעובדים מתוסכלים ידרשו תוספות שכר. הממשל הפדרלי עשוי לנסות ולבלום את האינפלציה באמצעות צווי פיקוח על המחירים, אך הדבר היחיד שהוא ישיג בכך הוא מחסור במוצרים בחנויות, ופריחתו של שוק שחור. במצב קיצוני, האינפלציה עלולה לצאת מכלל שליטה, ולהפוך ל׳היפר-אינפלציה׳.
בניגוד לדעה המקובלת, היפר-אינפלציה איננה ״הרבה אינפלציה״. היפר-אינפלציה נובעת מאובדן האמון של הציבור במטבע הלאומי. לאחר תקופה ארוכה שבה האזרחים רואים את המשכורות שלהם נשחקות, ואת מחירי המוצרים בסופרמרקט מטפסים ללא הרף, הם עלולים לנסות ולהיפטר מן המטבע לחלוטין. הם ימירו את חסכונותיהם בכל סחורה כלשהיא, אך ורק משום שסחורות שומרות על ערכן טוב יותר מאשר כסף מזומן. הדבר מוביל לקריסה בערכו של המטבע, עד שהוא נעשה חסר ערך לחלוטין. בהיעדרו של אמצעי חליפין יציב, הכלכלה נוטה להיעצר בחריקת בלמים. כל התוכניות ארוכות הטווח מתבטלות, והאזרחים עסוקים בהישרדות יומיומית. המסחר המועט אשר ממשיך להתבצע הוא סחר חליפין, ממש כמו בתקופות עתיקות. קשישים ואנשים אשר נסמכים על קצבאות מתרוששים לחלוטין. הסבל האנושי הוא עצום.
יתכן והתסריט שתיארתי בפניכם זה עתה נשמע לכם דימיוני, אולם הוא התרחש פעמים רבות בעבר, כמו למשל בגרמניה בזמן רפובליקת וואימר, או בצרפת שלאחר המהפיכה הצרפתית. גם בימינו ניתן לראות היפר-אינפלציה במדינות כגון זימבבווה, וונצואלה ולבנון. אפילו מדינת ישראל ניצבה פעם אחת על סף היפר-אינפלציה, במהלך שנות ה-80. אף מדינה אינה חסינה בפני אסון שכזה, במידה והיא מאמצת מדיניות כלכלית חסרת אחריות. אך אם בעבר מדובר היה בתופעה בקנה מידה מקומי, הרי שכיום אנו ניצבים בפני סכנה גדולה פי כמה. היות והדולר הוא מטבע הרזרבה הבינלאומי, אנו עלולים לחוות היפר-אינפלציה עולמית.
אם יש לכם חסכונות, אתם חייבים להגן עליהם מפני תרחיש האימים הזה. אינכם צריכים להוציא את הכל מהבורסה. כל שנדרש הוא להשקיע בין 5 ל-10 אחוזים מהם בזהב פיזי, ולהתייחס לכך בתור תעודת ביטוח מפני אינפלציה קיצונית. הזהב הוא נכס נדיר, אשר אותו לא ניתן להדפיס יש מאין. יש לו היסטוריה מוניטרית בת אלפי שנים, ובנוסף הוא נהנה גם מביקוש תעשייתי קבוע. מסיבות אלו הוא חסין באופן טבעי מפני אינפלציה, ובעיתות משבר מהווה אלטרנטיבה לאגרות חוב ממשלתיות. במהלך שנת 2025 מחיר הזהב זינק בלא פחות מ-64%. יש לנו סיבות טובות להאמין שמגמה זו תימשך, וכי בשנים הקרובות מחיר הזהב יוסיף לטפס. צרו עימי קשר עוד היום ואדריך אתכם כיצד לעשות זאת, באופן הבטוח, הזול והיעיל ביותר שקיים במדינת ישראל.
אזהרה: הכותבים באתר זה אינם בעלי רישיון לייעוץ השקעות, והתכנים המופיעים בו אינם מהווים ייעוץ השקעות. בטרם שתבצעו פעולה כלשהי בחשבונכם, הנכם מתבקשים לפנות לייעוץ השקעות מקצועי, אשר מתחשב במצבכם הכלכלי ובנסיבות חייכם הפרטיות. למידע נוסף אנא עיינו בתנאי השימוש.
תור זהב 