על פי הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור האינפלציה המצטבר במדינת ישראל מאז שנת 2020 עומד על כ-20%. האם נתון זה תואם את התחושה האישית שלכם לגבי עליית יוקר המחייה בשש השנים האחרונות? מבחינתי התשובה היא לאו מהדהד. כמעט כל מוצר שאני קונה באופן שוטף התייקר בתקופה הזו בשיעור של בין 50% ל-100%. זה נכון שמדד המחירים לצרכן כולל סעיפים כגון ריהוט, הלבשה והנעלה או תקשורת, אשר מחיריהם כמעט ולא עלו, והם מאזנים במידה מסויימת את הסעיפים שעלו באופן דרמטי כגון דיור, מזון ותחבורה. אך לא ניתן להכחיש את הפער שבין החוויה האישית שלנו ובין הנתון הרשמי והיבש. בבנק ישראל מתייחסים לאינפלציה כאילו היא נמצאת תחת שליטה, וזאת בשעה שבסופרמרקט היא ממש דוהרת. כיצד ניתן להסביר את התופעה הזו?
תחילה, הבה נבהיר דבר מה חשוב – לכל ממשלה יש אינטרס מובהק להמעיט בהערכת האינפלציה. על מנת לחשב את שיעור הצמיחה במשק, הכלכלנים נוהגים לקחת את הגידול הנומינלי בתוצר, ולהפחית ממנו את שיעור האינפלציה. לפיכך, אם נמעיט בהערכת האינפלציה, נוכל ליצור מצג שווא כאילו הצמיחה במשק חזקה יותר מכפי שהיא באמת. לדוגמה, משק שהתוצר הנומינלי שלו גדל בקצב של 4% בשנה, וזאת בשעה ששיעור האינפלציה שלו הוא 4% גם כן, למעשה אינו גדל כלל. במשק כזה כל הגידול בתוצר מקורו בגידול בהיצע הכסף, וזהו. ממשלה שתציג תוצאות כאלה לבוחריה כנראה לא תיבחר שנית. אך אם ישנה אפשרות להמעיט בהערכת האינפלציה ולטעון כביכול שיעור האינפלציה הוא 2% בלבד, הרי שהצמיחה הריאלית במשק מזנקת ל-2%. זוהי תוצאה הרבה יותר נעימה לאוזן, אשר תאפשר לממשלה להיבחר לכהונה נוספת. יתירה מכך, היות וישנם הרבה תשלומים ממשלתיים אשר צמודים למדד, כגון פנסיות וקצבאות, הערכת האינפלציה בחסר מאפשרת לממשלה לשחוק את התשלומים הללו ולקצץ בהוצאותיה. כמובן שהדבר בא על חשבון מקבלי הקצבאות הללו, אשר הכנסתם הריאלית פוחתת.
מסיבה זו בדיוק נתונים אלו מפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר אמורה להיות עצמאית ואובייקטיבית, ולא על ידי הממשלה. אך בפועל אנו רואים כי המתודולוגיה שלה מוטה כך שתמעיט בהערכת האינפלציה. למשל, סל המוצרים שעליו היא מסתמכת אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם ל״עקרון התחלופה״. אם מחיר העגבניות זינק בחודש מסויים, היא מניחה שהציבור אכל במקום זאת מלפפונים, ואם בחודש שלאחר מכן מחיר המלפפונים זינק, היא מניחה שהוא אכל עגבניות. עקרון נוסף אשר משפיע על התוצאה נקרא ״רגרסיה הדונית״. אם המחשב שאתם קונים מהיר פי שניים מן המחשב שקניתם לפני שנה, היא מניחה שקניתם ״יותר כוח מיחשוב״, ובהתאם מעדכנת את המחיר כלפי מטה. זאת על אף שאתם מריצים את אותן התוכנות וגולשים באותם האתרים, וכלל לא הייתם זקוקים לכוח מיחשוב נוסף. באופן מסתורי כלשהו, מניפולציות אלו תמיד מפחיתות את שיעור האינפלציה.
יתירה מכך, מדד המחירים לצרכן עלול להציג תמונה מעוותת, עקב בחירה מגמתית של משקלי המוצרים השונים בסל. עבור משפחות מעוטות יכולת, למשל, סעיף המזון הוא נתח יותר גדול מן ההוצאות החודשיות מכפי שהוא עבור משפחות מן המעמד הגבוה. לפיכך הן נפגעות הרבה יותר מכל עלייה במחירי המזון, והמדד אינו משקף את הירידה ברמת החיים שלהן. כמו כן יש לציין כי המדד כלל אינו כולל את ההוצאה הגדולה שרוב משקי הבית יבצעו אי פעם, והוא רכישת דירה. סעיף הדיור במדד מתייחס אך ורק לעלות שכירת דירה, ובשנים האחרונות מחירי הדירות עלו בקצב יותר מהיר ממחירי השכירות.
המסקנה אם כן היא שמדד המחירים לצרכן הוא כלי סטטיסטי בלתי מדוייק, אשר לאו דווקא מתאר את הפגיעה האמיתית של האינפלציה ברמת החיים שלנו. הסכנה הטמונה בכך היא בהסתמכות על מכשירים פיננסיים צמודי מדד כדרך להתגונן בפניה. ישנם לדוגמה אג״ח ממשלתיות צמודות מדד, אג״ח קונצרניות צמודות מדד, פקדונות בנקאיים צמודי מדד, קרנות גמל והשתלמות צמודות מדד וכן הלאה. כל אלו עלולים לתת את הרושם המוטעה כביכול הם מגינים עלינו בפני האינפלציה, כאשר בפועל התשואה שלהם עלולה להיות נמוכה משמעותית משיעור האינפלציה שאנו חווים.
על מנת להגן על עצמנו באמת ובתמים מפני אינפלציה, אנו חייבים להשיג חשיפה לשוק הסחורות, היכן שעליית המחירים מתרחשת. אם אנו חוששים מפני עלייה במחירי הדלק, מדוע לא להשקיע ישירות בנפט? אם אנו חוששים מפני עלייה במחירי המזון, מדוע לא להשקיע בחיטה או באורז? רק באופן זה נקבל תשואה פרופורציונית לעליה ביוקר המחייה שלנו. התשובה היא שאיננו יכולים להחזיק פיזית בנפט, בחיטה או באורז. לסחורות אלו יש חיי מדף מוגבלים, ויש צורך במחסנים ענקיים על מנת להחזיק כמות משמעותית מהם. הדרך המעשית היחידה להשקיע בהם היא באמצעות רכישת חוזים עתידיים. היות וחוזים אלו הם בעלי תאריך תפוגה, יש צורך ״לגלגל״ אותם קדימה כל העת. לגילגול החוזים הזה ישנה עלות מסויימת, אשר שוחקת את הרווח שלנו. זה נכון גם עבור תעודות סל אשר רוכשות את החוזים הללו עבורנו. מסיבה זו רוב המשקיעים אינם נוהגים להחזיק בחוזים עתידיים לאורך זמן, ונעזרים בהם רק כאשר הם מאמינים שמחירה של סחורה כלשהי עתיד לזנק בטווח הקצר.
יוצאות הדופן הן המתכות היקרות. אלו הן הסחורות היחידות שבהן אנו יכולים להחזיק ישירות, ולא באמצעות חוזים עתידיים. חיי המדף שלהן הם אינסופיים, ואין חשש שמה הן יתקלקלו. כמו כן הן קומפקטיות מאוד, וניתן להחזיק כמות משמעותית מהן בכספת קטנה. אנו אמנם לא אוכלים זהב וכסף, וגם לא משתמשים בהם על מנת לתדלק את הרכב, אך ההיסטוריה מראה שישנה קורלציה חזקה בין מחיריהם ובין מחירי שאר הסחורות. למעשה, בתקופות של אינפלציה גבוהה הזהב והכסף נוטים להוביל את שוק הסחורות, ולהציג את הביצועים הטובים ביותר מביניהן. אם אתם רוצים הגנה אמיתית מפני אינפלציה, תשכחו ממכשירים פיננסיים צמודי מדד, ולכו אל המקור.
אזהרה: הכותבים באתר זה אינם בעלי רישיון לייעוץ השקעות, והתכנים המופיעים בו אינם מהווים ייעוץ השקעות. בטרם שתבצעו פעולה כלשהי בחשבונכם, הנכם מתבקשים לפנות לייעוץ השקעות מקצועי, אשר מתחשב במצבכם הכלכלי ובנסיבות חייכם הפרטיות. למידע נוסף אנא עיינו בתנאי השימוש.
תור זהב 