טענה אשר מושמעת לאחרונה כנגד ההשקעה בזהב, היא שהאנושות תוכל בקרוב לכרות אותו בחלל, השוק יוצף בכמויות עצומות של סחורה, ומחירו יתמוטט לרצפה. כמה אמת יש בטענה זו? טכנולוגיית הטילים הרב-שימושיים של חברת SpaceX אכן הוזילה באופן דרמטי את עלויות השיגור לחלל, ובעזרת רובוטים המצויידים באינטליגנציה מלאכותית ניתן לכאורה לכרות מחצבים בחלל החיצון. אך כמה זמן יקח לטכנולוגיה זו להבשיל ולהפוך למסחרית? לא פחות חשוב מכך, מה תהיה עלות המשימה הזו, והאם היא בכלל תהיה כלכלית? במאמר זה ננסה לענות על שאלות מרתקות אלו.
כרייה בחלל היא סיפור שונה לחלוטין מאשר כרייה על גבי כדור הארץ. באופן מסורתי, כורי זהב מסתמכים על משקלו הרב של הזהב, על מנת להפריד בינו ובין הפסולת אשר סביבו. הם שוטפים את עפרות הזהב בכמות גדולה של מים. גרגרי הזהב שוקעים לתחתית ארגז השטיפה, בעוד ששאר החול והאבנים נשטפים החוצה. אך בחלל אין כבידה שתעזור לנו להפריד בין הזהב ושאר המינרלים. אין גם כמויות גדולות של מים שבהן ניתן להיעזר. יש איפה לפתח מתקן הפרדה אשר מתבסס על חיישנים אופטיים, מגנטיים או על קרני רנטגן. זרועות רובוטיות אשר נעזרות באינטילגנציה מלאכותית יפרידו את המתכת היקרה מן הפסולת, כך שמאוחר יותר ניתן יהיה לשלוח חזרה לכדור הארץ רק את המוצר הסופי. אנו מעריכים כי מפעל אוטומטי מעין זה ישקול כ-50 טונות.
כמו כן, יש צורך לפתח מתקן חפירה ייחודי, אשר מתאים לסביבה נטולת כבידה. כרייה היא פעולה אינטנסיבית, אשר שוחקת מאוד כל הכלים המכניים למיניהם. לפיכך הוא יהיה חייב להיות חזק ומאסיבי, בדומה לאלו שבהם משתמשים כורים על גבי כדור הארץ. בחלל החיצון אין מוסך שבו ניתן לתקן כלים שהתקלקלו, לפיכך מתקן החפירה יצטרך להיות בעל יכולת תיקון עצמית, ומצוייד בחלקי חילוף. כרייה היא גם פעולה אשר דורשת אנרגיה רבה. היות ואין בחלל תחנות דלק, מומלץ יהיה להניע אותו בעזרת מקור כוח גרעיני. זהו אינו רעיון כה מהפכני. כבר היום ישנן צוללות המשתמשות בכור גרעיני קטן על מנת לשהות מתחת לפני המים במשך תקופה ממושכת. אנו מעריכים כי מתקן החפירה ישקול גם הוא כ-50 טונות.
החללית Starship מתוצרת חברת SpaceX היא הרכב הגדול ביותר אשר נבנה אי פעם על מנת לטוס לחלל. היא מסוגלת לשאת 100 טונות של מטען למסלול סביב לכדור הארץ, ולפיכך טיסה אחת שלה מספקת על מנת לשאת את כל הציוד הנחוץ לשם כרייה בחלל. אך למרבה הצער שם רק מתחילות הבעיות שלנו, משום שעל מנת להגיע לאסטרואידים הקרובים ביותר אשר ראויים לכריית זהב, יש צורך בכ-1,500 טונות של דלק. פירושו של דבר שבנוסף על הטיסה אשר מביאה את ציוד הכרייה למסלול, יש צורך בכ-15 טיסות נוספות על מנת להביא את הדלק אשר נחוץ לשם המשימה. כרגע, עלות כל שיגור של החללית Starship היא 90 מיליון דולר. לפיכך עלות השיגור של ציוד הכריה והדלק הנחוץ הוא 1.44 מיליארד דולר (עלות הטסת המוצר הסופי חזרה לכדור הארץ הרבה יותר קטנה, ולפיכך ניתן להתעלם ממנה).
האסטרואידים הקרובים ביותר לכדור הארץ הם אסטרואידים קטנים יחסית, אשר הקוטר הממוצע שלהם נע בין מאות מטרים לקילומטרים בודדים. לפיכך כמות הזהב אשר ניתן למצוא עליהם מוגבלת, ומוערכת במאות קילוגרמים עד טונות בודדות. הבה נניח שמשימה לאסטרואיד מעין זה תצליח להשיב לכדור הארץ כטון אחד של זהב. במקרה כזה עלות ההפקה של כל אונקיה תהיה כ-45 אלף דולר, פי עשרה ממחיר השוק הנוכחי של הזהב. זאת מבלי שלקחנו בחשבון את עלות הפיתוח של הציוד, או כל עלות אחרת. בשורה התחתונה, כריית זהב מן האסטרואידים הקרובים ביותר לכדור הארץ היא כרגע בלתי כדאית כלכלית, וחברת SpaceX תידרש להפחית באופן ניכר את עלות השיגור לפני שמצב זה ישתנה.
רק רגע, אתם שואלים, מה לגבי כרייה בחגורת האסטרואידים, אשר שוכנת בין מאדים ובין צדק? הרי שם ניתן למצוא אסטרואידים הרבה יותר גדולים, אשר הקוטר שלהם הוא בסדר גודל של מאות קילומטרים. חלקם, כגון 16 Psyche, עשירים מאוד במתכת, ומדענים מעריכים כי הם מכילים מיליוני טונות זהב! זה אכן נכון. האסטרואיד 16 Psyche מכיל הרבה יותר זהב מכפי שבני האדם אי פעם כרו על פני כדור הארץ. אולם הריכוז שלו נמוך למדי, בין 1 עד 10 גרם לטון, בדומה למכרות זהב על גבי כדור הארץ. על פי ההערכה האופטימית ביותר, תידרש למתקן הרובוטי שלנו שנה שלמה על מנת לעבד מאה אלף טונות של סלע ולהפיק מהם טונה אחת של זהב טהור. כך שגם אם נצליח לכרות על גבי האסטרואידים הגדולים אשר נמצאים בחגורה, אין זה סביר שהדבר יציף בפתאומיות את שוק הזהב.
יתירה מכך, היות וחגורת האסטרואידים יותר מרוחקת, יש צורך בהרבה יותר דלק על מנת להגיע אליה. כנראה שידרשו לשם כך כ-3,000 טונות של דלק, אשר ידרשו כ-30 שיגורים של החללית, רק כדי להעלות את הדלק הזה למסלול סביב כדור הארץ. פירושו של דבר שעלות המשימה תטפס לכ-3 מיליארד דולר. כמו כן היא תימשך זמן רב יותר, משום שנדרשות כשנתיים טיסה רק על מנת להגיע אל חגורת האסטרואידים. על מנת להצדיק את עלות המשימה, ולכרות זהב בעלות דומה לעלות הממוצעת כיום בכדור הארץ (בין 1500-1700 דולר לאונקיה), המתקן הרובוטי יצטרך לעבוד לא פחות מ-54 שנה! בכל הזמן הזה, הוא יצטרך לתפקד ללא תקלות, או להצליח לתקן את התקלות הללו בכוחות עצמו, בעזרת חלקי חילוף אשר סופקו לו מראש. זוהי דרישה כמעט בלתי אפשרית, אשר הטכנולוגיה הקיימת אינה מסוגלת לעמוד בה.
בשורה התחתונה, לאנושות אין עדיין את הטכנולוגיה הנחוצה על מנת לכרות זהב בחלל באופן כדאי מבחינה כלכלית. כל משימת כרייה אשר באפשרותנו לשלוח כיום תניב זהב בעלות הרבה יותר גבוהה ממחיר השוק הנוכחי. גם אם נצליח לחתוך את העלויות באופן דרמטי, הדבר עדיין לא יציף את שוק הזהב באופן אשר ימוטט את מחירו. לשם כך ידרשו אלפי רכבי כריה שונים, פועלים בו זמנית בחגורת האסטרואידים, ומיועדים כולם לכריית זהב בלבד. זאת כאשר לאנושות יש צורך דחוף יותר במתכות אחרות כגון נחושת, ניקל, קובלט, ליתיום וכן הלאה. המשקיעים בזהב יכולים לישון בשקט. השקעתם כנראה לא תיפגע בקרוב על ידי מבול של זהב מן החלל.
אזהרה: הכותבים באתר זה אינם בעלי רישיון לייעוץ השקעות, והתכנים המופיעים בו אינם מהווים ייעוץ השקעות. בטרם שתבצעו פעולה כלשהי בחשבונכם, הנכם מתבקשים לפנות לייעוץ השקעות מקצועי, אשר מתחשב במצבכם הכלכלי ובנסיבות חייכם הפרטיות. למידע נוסף אנא עיינו בתנאי השימוש.
תור זהב 